מהו כח נשי 🎶 שבת שירה

שבת שירה 🎶 וכח נשי

בפרשת בשלח אנחנו קוראות על רגע מופלא בהיסטוריה – קריעת ים סוף. בני ישראל עומדים חסרי אונים מול הים, פרעה וחילו דולקים אחריהם, והקב”ה קורע לפניהם את המים ומעביר אותם בבטחה. זהו רגע של אמונה, של גילוי אלוקי שאין לו אח ורע, של ידיעה שה’ הולך איתנו גם כשנדמה שאין דרך.

אבל בתוך הסיפור הזה יש פרט מרגש במיוחד – אחרי שהים נקרע, מיד אחרי שירת משה ובני ישראל, כתוב: “וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת” (שמות ט”ו, כ’).

הנשים לא רק שרות – הן גם רוקדות בתופים ובמחולות. אבל שימו לב: הן לא רוקדות סתם כך בין כולם, אלא “אַחֲרֶיהָ” – בצניעות, בהובלה נשית, בלי לטשטש את הייחודיות שלהן. הן מביעות שמחה, אמונה וחיבור לה’, אבל בדרך שלהן, מתוך הבנה עמוקה שהכוח הנשי בא לידי ביטוי דווקא בצניעות שלו.

יש נשים שחושבות שהצניעות היא משהו שמגביל, שמונע מהן להתבטא. אבל דווקא כאן, בפרשה שמסמלת את שיא הגאולה, אנחנו רואות איך הצניעות מאפשרת ביטוי עוצמתי אמיתי. הנשים לא נשארו מאחור, אלא לקחו יוזמה – עם תופים שהכינו עוד במצרים, מתוך אמונה שיגיעו רגעים גדולים. הן לא נזקקו לשבירת גבולות כדי להרגיש משמעותיות – הן ידעו שהן חשובות מעצם היותן מי שהן.

וזה מסר עצום לכל אחת מאיתנו. העולם מציע לנו כל כך הרבה רעשים חיצוניים, שמנסים לשכנע אותנו שאנחנו צריכות לחשוף יותר, להיראות יותר, כדי להיות בעלות ערך. אבל פרשת בשלח מזכירה לנו שההפך הוא הנכון – הכוח האמיתי של אישה נמצא במקום של צניעות פנימית וחיצונית, במקום שבו היא יודעת את הערך שלה בלי צורך להוכיח את זה לכולם.

כמו מרים, גם לנו יש תופים מוכנים – האמונה, הכוחות הפנימיים, היכולת לשיר ולרקוד בתוך החיים שלנו, אבל בדרך שלא מאבדת את מי שאנחנו. אז במקום לשאול איך אנחנו יכולות להתבלט בעולם, אולי נשאל איך אנחנו יכולות ליצור השראה, איך להיות כמו מרים – נשים שיודעות את מקומן, שמובילות, אבל תמיד “אַחֲרֶיהָ”, מתוך עוצמה שקטה שמדברת בעד עצמה.

שבת שלום ושבת שירה מלאה בכוחות ואמונה!

אוהבת יודפת ♥️