תפילה של אמא

יום הולדת חגיגה נחמדת הלל היקר. נולדת או לפני כן ... חודש שמיני החלטת שזה מספיק זמן להיות בבטן . הפתעת אותנו בשבת הגדול והגעת לעולם . כמוך ...גדול מהמיוחדות שלך . מתוק ועדין . לאחר שהינו בטוחים איזה כיף ...חודש שמיני ו 2.15 קילו הרופא אמר שאתה יוצא איתי הביתה . אני לא היתי מסוגלת לגשת אליך . אמרו לי שפגים נראים מלחיץ אז לא הסתכלתי . והלכת ממני לפגיה , חיכתי בסבלנות שארגיש שאני יכולה לחבק אותך . נלחצתי ממך . ואז . בשעה 23:45 בלילה ליל השבת הגדול אני קמה . מרגישה שאתה קורה לי . רצה כמו אחוזת טירוף לפגיה ומחפשת את השם שלי. אפילו לא ידעתי איך אתה נראה . ואני רואה אותך תחת 6 (!!!) אורות כחולים כולל מזרן אור. מה קרה ? האחות נגשת אלי ושואלת "מי את?" "אני אמא שלו" אני עונה והיא בהלם - " מי קרא לך ?" הרגשתי שאני צריכה לבא ... וזה היה בדיוק כך . הרגשתי שאתה קורא לי ורצתי כמו אחוזת טירוף . "מה קרה לו? , למה הוא עם אורות?" " חכי רגע , אני אקרא לרופאת ילדים " הרגע הזה היה נצח... עברו כמה רגעים . הגיע הרופאת ילדים והיא לוקחת אותי לצד . ערב שבת אני לבד בבית החולים , בעלי עם הילדים על מנת שלא יהיו לבד גם ככה אמא היתה הרבה בבדיקות בזמן האחרון היפרדות שליה שנמשכה 3 חודשים לפני הלידה. והיא אומרת לי "גבירתי לבן שלך יש זיהום בדם אנחנו נותנים לו חצי שעה אם לא... צריכים להחליף לו את הדם ." "מה? , מה זאת אומרת - דיאליזה???" "אה... כן" ענתה הרופאה הלכתי לצד - אמרתי לאלוקים הקדוש ברוך הוא ... אני מקפידה לא לבכות בשבת אבל אם אני לא אבכה עכשיו יקרה לי משהוא . ובכיתי בכיתי בכיתי ... אמרתי סליחה ה' - אין לי על מה לבכות אני יודעת שהכל יהיה בסדר . נגשתי לרופאה - ידעתי שלוקח לי לקרוא ספר תהילים בשעה וחצי ובקשתי ממנה התחננתי שתפנה לממונים מעליה - "בבקשה חכו שעה וחצי עד שאתם עושים דיאליזה " אני מתחננת , לאחר כמה זמן היא הסכימה ישבתי ליד המיטה שלו - לא יכולה לגעת בו . וקראתי ספר תהילים שלם . אמרתי " אלוקים, אני יולדת . אתה בוחן כליות ולב אתה יודע איך אני מרגישה רצוצה - התפילה שלי לא תלך ריקם - אין סיכוי . אני רוצה שהוא יבריא , לא רוצה דיאליזה !!" וככה שעה וחצי ישבתי לי . לאחר מכן בדיוק בזמן - כל חצי שעה בדיקה ! דקירה ברגל ובדיקת דם . קרה נס !!! הזיהום ירד במספר שלם ! לא 0.00 משהו - מספר שלם !! הרופאה היתה בהלם - אוקי .. ניתן לו עוד שלוש שעות . וככה אני יושבת כל השבת ליד המיטה של הבן שלי , זה כבר לא היה פגיה - זה היה טיפול נמרץ . ליד האחיות אפילו לא הסכימו שהוא יאכל רגיל רק דרך הזונדה -" אסור שיתאמץ" בבוקר 07:00 , הרופאה מגיע ואומרת לי : "את פה???" - "אני אוסרת עליך להכנס לכאן עד שתשני!!! - את יולדת שכחת?" עברו להם שבועיים של טיפול נמרץ . הבן שלי נבדק כל 3 שעות בדקירה ברגל שכבר הרגליים שלו היו שחורות מדקירות - אבל עם הדם שלו❤. היתי רואה נשים שילדו פגים שמחכים שיגדל , עצובות שהילד בפגיה והייתי אומרת לעצמי - "מה את בוכה? , הוא רק צריך לגדול - לא להבריא , הוא לא חולה " אבל זו מחשבה ממקום אחר בחיים. פרופורציה. אחרי כן יצאנו. שבועיים של סיוט וחוסר ידיעה מתי יעבור הדבר הזה כבר . לאחר שבועיים ביקשנו שיגיע הביתה נגיע פעמיים ביום לבדיקה - הוא צריך את המגע שלנו אבא ואמא הרגשתי שזה יבריא אותו . התחייבנו להגיע . הגענו לאחר מכן פעמיים לבדיקה וזהו ברוך ה' !!! נס !!! לאחר חודש היה ברית בתאריך שהייתי אמורה ללדת. סגירת מעגל קראנו לו הלל בנימין הלל- להלל את הקדוש ברוך הוא בנימין - אבא שלי שיחיה זו היתה ברית מיוחדת שבה היולדת ממש ממש שמחה וחיכתה לה . היום הלל היקר בן 7 שיחיה , ילד עדין ומפונק ששמור על ידי כל הבית . צריכה להגמל מזה - מודה. אבל אני מודה לך ה' על הכל . לאחר התקופה הלא פשוטה הזו אמרתי לבעלי ... שיחקנו אותה . " קרוב ה' לכל קוראיו , לכל אשר יקראו באמת "!!!! זה המשפט שלי תמיד והוכיח את עצמו . הרבה נחת יודפת סטייל .